אנשי בועה/ ליאת מנור אפשטיין
יום אחד
את עוד תעמדי מול כולם
ותדברי
את עוד תרשי לעצמך,
להשמיע את הקול שלך
גם אז,
ביום ההוא, שיגיע,
את תרעדי.
דפיקות הלב שלך יהיו מואצות
עשר דקות לפני היציאה מהבית
את תרצי לוותר ולברוח
את תמציאי לעצמך את כל הסיבות שבעולם
כדי להמנע
רק שהפעם,
את איכשהו לא.
את לא תמנעי הפעם
את תעמדי שם מול כולם
תחמלי את הרעידות שלך
תלטפי את לבך המקפץ
ותהיי.
מה שיאפשר לך את זה
היא ההבנה שהפחד הזה
הוא לא מי שאת
הפחד הזה הוא כמו בועת הגנה שעוטפת אותך
הכוונות שלה טובות
של הבועה
יחד עם זאת,
את עוד תתהי, כמה אפשר להתהלך כאן בעולם
בתוך בועת מגן
אשר שומרת אותנו
אך גם מעמעמת את אורנו
ומנתקת אותנו מלחוות את החיים במלואם
את תלמדי עם הימים
להכיר את יופייך
את היכולות הרבות שלך
את תלמדי להוקיר תודה לבועת הפחד
לאהוב את עצמך עטופה בה
ומתוך האהבה הזאת
בוקר אחד, בשעת זריחה,
את תבחיני בסדק
פתח קטן בבועה
ותנשמי עמוק
ותציצי שלוש פעמים
או יותר
עד שתעיזי
להושיט אצבע ויד
ולקלף עבור עצמך פתח
להביא את עצמך חשופה
ללגום קרני שמש
ישירות מן השמיים
מחוץ לבועה את תבחיני בעוד הרבה אנשי בועה מתהלכים
ספרי להם את זה
