למדתי להתמודד עם החרדה ולא לברוח או להימנע. לא פחות חשוב מכך גם למדתי לא להתייסר ברגשות אשמה כשהחרדה היתה חזקה ממני ונדמה לי שהיא מנצחת

למדתי להיות כנה, לא לשפוט את עצמי לחומרה, לקחת דברים בפרופורציה, להעריך את מה שיש בי

הקבוצה גרמה לי להיכנס לפרופורציות. הרשיתי לעצמי לטעות וגיליתי כמה לאף אחד לא אכפת וגם כשכן אכפת-זה לא נורא כמו שזה מצטייר בראש. כך שהיה לי קל להיות אני האמתית במפגשים. הכילו אותי, קיבלו אותי, והרגשתי אהבה ותמיכה. באופן אוטומטי בלי שאנסה, התחלתי להתנהג בחיים האמתיים כמו שהתנהגתי בקבוצה. וזה שווה זהב, להיות משוחררת מהכלא שיצרתי לעצמי

מעגלים שבהם מדברים בתורות גורמים לי להזיע, אז אחרי כמה שנות הדחקה טובות, החלטתי לעבוד על זה ואני חושב שאין מקום טוב להיכנס לכך מאשר "מים שקטים"

כעת, ההתנהלות היומיומית שלי הרבה הרבה יותר משוחררת ופתוחה. אני מסוגל לדבר עם אנשים בפתיחות, והמבט שלי כבר פחות מתאמץ להסתתר מהעיניים של הדובר השני. הצלחתי להתגבר על חששות שליוו אותי במשך עשור ולטוס לחו"ל, ואני מצליח לנהל שיחות חולין עם מלצרים ונותני שירותים למיניהם כשאני נמצא על ידם. הצלחתי להתנדב לשאת דברי ברכה באירוע עם 40 משתתפים

מים שקטים מעניקה סביבה שמאפשרת חקירה עצמית והתעמתות מול פחדים כשברקע הבנה והכלה של שאר החברים. היא מאפשרת גם היכרות עם אנשים דומים, רגישים ומיוחדים

במים שקטים למדתי להפחית את הניטור העצמי והביקורת העצמית. עם הזמן התחברתי לחלקים מאוד משוחררים, ספונטניים ותיאטרליים שבי, אותם הרשתי לעצמי להציג בפני אנשים וקהל – דברים שלא עשיתי לפני כן

התחלתי לשתף רגשות עם אנשים ופתאום התחלתי לראות שאנשים פותחים יותר בפני, משתפים אותי יותר ומתעניינים בי