הקשר הראשון שלי למים שקטים החל לאחר מפלס חרדה גבוה במיוחד, שהטריגר היה אירוע משפחתי. הייתה בי תחושה כי איני יכול לחזור לעבודתי. עם היסטוריה של שלושה פסיכולוגים והצלחות מינוריות, שוטטתי ברשת בחיפוש אחר פתרונות וכך הגעתי לקבוצה.
בשיחה שלי עם המנחים (רוויטל ויואב) העליתי את החשש שבשל מצבי אני עלול להפריע לקבוצה, שמן הסתם, המשתתפים בה באו על מנת לשפר את עמידתם מול קהל.
החשש עבר בפגישה הראשונה. יצאתי מוקסם מהאינטראקציה החברתית ומההנחיה. לאחר חודש וחצי שכלל עליות ומורדות בהתאקלמות, מצאתי עצמי מחכה במשך כל השבוע לפגישה.
הקבוצה התאימה לי כמו כפפה ליד, ההתנסות בקבוצה, השיחות העמוקות כל אלה השפיעו עלי על חיי.
עזר לי מאוד לדעת ולשמוע חשיפות של המשתתפים ולהבין שכולם פה עוברים, פחות או יותר את מה שאני חש. מתוך תגובות המשתתפים לדבריי למדתי רבות על עצמי. למדתי להיות כנה, לא לשפוט את עצמי לחומרה, לקחת דברים בפרופורציה, להעריך את מה שיש בי.
הלימוד המרכזי בתהליך שלי בקבוצה הוא שהצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי, למדתי מכולם אבל גם לימדתי.
הפידבקים שלי חזרו על עצמם, שלא תמיד צריך להיות מושלם, יש לקבל את המצב כמו שהוא, כיוון שלא ניתן בכוח לשנות אותו כשאי אפשר. ויתרה מכך יש לזהות את היתרון במה שיש ולשמוח בו.
אני רוצה להודות לכל אחת ואחד, במיוחד לרוויטל ויואב על התקופה המיוחדת שבהחלט הייתה נקודת ציון משמעותית בחיי.
