אין צורך להדגיש, שאם ברצונך להכיר אנשים ולפתח קשרים, עליך להיות זמין. קל יותר להתיידד עם אנשים זמינים, כאלה שניתן להיפגש איתם בקלות. אם אינך נוכח בשום מקום, מובן שתתקשה לפגוש אנשים וליצור מערכת יחסים, אין זאת אומרת שמתיידדים רק עם מי שפוגשים באירועים חברתיים. כל סביבה עשויה לשמש כמקום מפגש מצוין, אם זה מקום העבודה, אם זה האוטובוס השכונתי ואם זה מסלול הריצה היומית או בריכת השחייה.
קל לבנות מערכת יחסים הדוקה עם אנשים שנמצאים בסביבה הקרובה וגם לשמור על המשכיותה. קשה הרבה יותר לטרוח במיוחד כדי להיפגש וגם לשמור על הקשרים. לא שאנו מחבבים בני אדם מסוימים או שמחבבים אותנו בשל עצם הזמינות. פשוט, העובדה שאנשים הם ״בסביבה״ מקלה על תהליך ההיכרות. אחר כך כבר אפשר להחליט אם לטפח את מערכת היחסים או לא.
רבים חשים משיכה, לפחות בשלבים הראשונים של ההיכרות, לכאלה שדומים להם. זה עשוי להסביר מדוע רוב האנשים יוצרים קשרי ידידות עם שכנים או עם עמיתים לעבודה. הסבירות שלאנשים שחיים במסגרות גיאוגרפיות וחברתיות דומות יהיו ערכים ואמונות דומים היא גבוהה.
הרגשה נעימה כרוכה בעובדת היותך מוקף אנשים שדומים לך. הביטחון שאתה חש בשל היותך חלק מקבוצה מכונה בפי פסיכולוגים רבים גמול. הנוחות שמתעוררת באנשים בתערוכה של ציירים מוכרים מאוד, או בעת קריאת ספר של סופר מפורסם, דומה לתחושת הסיפוק שמקורה בידיעה שאנשים יוצרים קשר עם אלה המחזיקים בדעות דומות. ב״ילקוט הכזבים״ של דן בן אמוץ מסופר על בחורה שישבה משועממת במסיבה ודיפדפה באלבום אמנות. פתאום שמעו אותה צועקת בשמחה, ״אהלן, ון גוך!״…
מסיבה זו, ביהביוריסטים רבים ייעצו לך להסכים עם כל הנאמר בשלבים הראשונים של ההיכרות. זה ברור, רבים נוטים לחבב את מי שמסכים איתם. כל אחד אוהב להרגיש שהוא ״צודק״, ותמימות הרעים עשויה להיות דרך מעולה ליצירת הקשר הראשון. אבל דע להשתמש גם בשכל הישר. ישנם מצבים, שנכון יותר להשמיע בהם ביקורת או אמירה המעוררת פולמוס מאשר מחמאה. דוגמה לכך משמש המקרה של דן. דן אהב מאוד לדבר על נושאים שבחדשות. בכל מקום שהיה בו — במסיבה, בעבודה או באוטובוס היה לו תמיד מה להגיד על ידיעה שהושמעה זה עתה ברדיו או בטלוויזיה. הוא נהנה להשמיע את דעותיו, ושאב עידוד מהעובדה שרוב בני שיחו הסכימו איתו. בכל זאת, לפעמים הוא היה שואל את עצמו מדוע רק לעיתים רחוקות משמיעים התנגדות לדעותיו.
יום אחד, בעת סעודה מטעם המשרד, ישב דן עם כמה בחורות שעבדו איתו. כרגיל, הוא הביע דעה על החדשות האחרונות, וכרגיל — הן הסכימו עם כל מה שאמר. דן חש נינוח ובטוח בעצמו. בשלב מסוים נגעה בכתפו צעירה שלא הכיר, שישבה ליד השולחן הסמוך, ואמרה: ״סלח לי, אתה באמת מאמין ש…?״ התנהגותה גרמה לו תחילה להלם, אולם הוא התעשת, והתחיל להתווכח איתה. עד מהרה היו השניים שקועים בשיחה עמוקה על עניינים אקטואליים. שניהם הופתעו לגלות שהערב הסתיים כה מהר. דן חש שהוא נמשך לאותה בחורה, יזם פגישה איתה, ומהר מאוד התחוור לו שהיו לה דעות עצמאיות, מעניינות ובעלות ערך.
מה שקרה לדן מלמד, שלעיתים מוטב להביע דעה מנוגדת במקום להסכים עם כל הנאמר. לא כולם רוצים לשמוע כל הזמן עד כמה הם צודקים. לעיתים יהיה עליך להשתמש בכושר השיפוט שלך כדי לקבוע מתי עדיף לא להסכים עם הנאמר. אך היזהר שלא תישמע ותרן יתר על המידה. אם אתה חש שאתה חייב להביע את דעותיך, השתדל לעשות זאת מבלי להביך את בני שיחך או לגרום להם להרגיש נלעגים.
רצוי להחמיא לאנשים, בייחוד לאלה שאתה מעוניין לקשור יחסים איתם. האר להם פנים, והשתמש בשפת הגוף כדי להביע את חיבתך אליהם. הפגן התעניינות במה שאתה שומע. אנשים אוהבים לחוש שמתעניינים בדבריהם. רבים עשויים לחבב כאלה שנראה להם שהם מחבבים אותם. בני אדם נוטים לחוש משיכה למי שדומים להם. זה טבעי — סביבה מוכרת משרה ביטחון. בעצם הבעת החיבה למישהו תרמת לשיפור הרגשתו — והגברת את סיכוייך להתקרב אליו.
אנשים ירצו פשוט להכירך טוב יותר היות שגילית בהם עניין וגרמת להם להרגיש טוב. רק לאחר מכן, כשכבר נוצרה המשיכה הראשונית, תוכלו להכיר מקרוב ולהחליט אם להמשיך ביחסים ובאיזו רמה
מי מחבב את מי הוא פרק מתוך הספר ביישנות ואיך להתגבר אליה מאת פיליפ מרמרוס.
