להתגבר על חרדה חברתית באמצעות אימפרוביזציה ותרגילי תאטרון או למה אימפרוביזציה אפקטיבית כל כך בהתגברות על חסמים המאפיינים חרדה חברתית.
הקדמה
ב 2006 כשהקמנו את קבוצת העזרה העצמית להתגברות על חרדה חברתית הרעיון היה ברור: ליצור פלטפורמה בה אנשים הסובלים מחרדה חברתית יוכלו להיחשף למגוון סיטואציות חברתיות ברמות שונות ובצורה מדורגת. למצוא את נקודת האמצע בה החשיפה קשה אך אפשרית ומתקבלת בזרועות פתוחות ואוהבות. זו הייתה הקבוצה – אנשים תומכים השותפים לרעיון שאם נוכל למצוא מקום בו נוכל לתרגל חשיפה חוזרת ונשנית לסיטואציות חברתיות נוכל להפחית את רמת הקושי ואי הנוחות במצבים דומים גם בחוץ בחיי היום יום.
התחלנו בתרגילי חשיפה בסיסיים – הרצאה מול קהל, סימולציות, שיחה קבוצתית, שיחות אחד על אחד – כל מה שיכול להביא אותך למצב בו אתה נמצא מול עיניים בוחנות ומתפקד – מתרגל ומתרגל – לומד להנות מהלחץ (לחץ לא חייב להיות משהו רע). משנה את המאזן בין מתח והנאה הכרוכים במפגש חברתי.
לאחר התחלה מבטיחה בה גילינו אחד את השני – למדנו שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שציפינו מעצמנו – למדנו שהמתח והחרדה פחות גלויים לעין ממה שנדמה לנו – התחלנו להשתעמם – הרצאה קטנה מול קהל כבר לא היוותה אתגר גדול וגם הסימולציות נראו פשוטות – במובן מסוים זה מה שרצינו – להתרגל ולהקהות את הקושי הכרוך בסוג זה של תרגילים. התחלנו לחפש דרכים להקשות על עצמנו וליצור עניין: הוספנו תרגילים חדשים – אינטואיטיבית נמשכנו לתחום התאטרון – ואז הופיעו תרגילי פנטומימה (איך עושה אבטיח? ואיך מלפפון?) – הסימולציות השתנו מניסיון לחקות אירועים אמתיים מהחיים לתרגילי משחק קצרים שמטרתם הייתה חשיפה לעין הקהל האוהד וניסיון להשתחרר לזרום עם עם הרעיונות המשותפים שעולים מתוך האינטראקציה בין השותפים למשחק. השאלה הייתה עד כמה אנחנו מסוגלים להרגיש חופשיים. חברים חדשים שהצטרפו לקבוצה לפעמים התקשו להאמין שמדובר בקבוצת חרדה חברתית. איך אנשים שיכולים להשתטות ולנהל שיחה בין תרנגול לגדי תוך קרקורים ופעיות מתקשרים בכלל למושג של ביישנות או חרדה חברתית.
חלק מהאנשים ממש גילו כישרון משחק והצטרפו לקבוצות תאטרון אימפרוביזציה – הבטנו בהם בקנאה – היכולת להשתטות ולהופיע בפני קהל "אמתי" עוררה בנו השתאות אך עבורם זו הייתה חוויה מטלטלת ומשנה חיים – ההתגברות האולטימטיבית על הפחד ולמידה של טכניקה שאפשרה להם להיפתח לעולם ולקשרים חדשים
אז מה יש באלתור ואימפרוביזציה שכל כך נכון ופועל בצורה כל כך מדויקת על מי שמפחד מאנשים, מי שחושש להפעיל אחרים, לגעת במישהו אחר או להיפתח רגשית ואישית? למה אימפרוביזציה כל כך מתאימה לפיתוח תכונות הדרושות כדי להתגבר על קיפאון ושיתוק חברתי? אלו השאלות שננסה להשיב עליהן במאמר זה: נסתכל על התכונות והיכולות שנדרשות ומתפתחות באלתור, נבין כיצד הן מתקשרות בצורה כל כך מדויקת למי שמבקש לפתח כישורים בין אישיים, נינוחות חברתית וספונטניות ולמה אימפרוביזציה היא כלי כל כך חיוני לאנשים הסובלים מחרדה חברתית.
הפחד שחווה המאלתר מקביל לחרדה חברתית
אימפרוביזציה מעוררת את אותם הפחדים שאנחנו רוצים להיחשף אליהם
אם אנחנו רוצים להתגבר על חרדה חברתית אנחנו מוכרחים לעבור דרך הפחד ובאמצעות אימפרוביזציה אנחנו מצליחים לייצר סביבה נשלטת של חרדה המחקה את המציאות.
אחת השיטות הבסיסיות להתגברות על חרדה בכלל היא חשיפה הדרגתית לגורם הפחד. כשמדובר בפוביות "פשוטות" כמו פחד מנחשים או מעליות – לא קשה כל כך ליצור סולם מדורג של חשיפות – מתחילים מתמונות של נחשים – מסתכלים על פוחלץ של נחש – נוגעים בפוחלץ – מתקרבים לנחש החי ולבסוף כורכים אותו סביב הצוואר. אבל עבור מי שהפוביה שלו היא פוביה חברתית קשה מאוד למצוא את המקום הזה שבו החשיפה קשה אבל לא בלתי אפשרית.
אימפרוביזציה מעוררת את אותם הפחדים שאנחנו מנסים להימנע מהם אבל עושה זאת בסביבה בטוחה ותומכת ומאפשרת חזרה והכחדה. כאן מותר לך לצחוק מעצמך -זה אפילו רצוי במובן מסוים אתה אפילו מתבקש לעשות צחוק מעצמך וככל שאתה משפיל את עצמך יותר – ההצלחה שלך גדולה יותר – יש לך את הלגיטימציה להתנסות בשלל התנהגויות שבמקום אחר אולי היית חושש לנסות אותן.
ללמוד איך להיכשל
מכיון שאמנות האלתור היא בלתי מתוכננת – כישלונות קורים וצפויים ולפעמים רצויים – מי שלומד לאלתר לומד לאהוב את הכישלון – לפעמים אתה נתקע ולא יודע כיצד להמשיך – לפעמים סצנה נגמרת בקול ענות חלושה. לפעמים הטעות או הכישלון זה בדיוק הדבר המצחיק הנכון והאנושי. למשל: אנחנו מאלתרים סצנה בחרוזים – כולם מדויקים – חורזים בהתלהבות – ופתאום טעות – וכולם צוחקים. קודם זה היה קר ומחושב ועכשיו אנחנו אנושיים מצחיקים וטועים.
עולם האימפרוביזציה נושא בחובו מסר חשוב – לפעמים זה רצוי וטוב לטעות ולהיכשל – מדובר בהבניה מחדש של מושג הכישלון. אם עבור מי שסובל מחרדה חברתית – כל כישלון מלווה באיום של השפלה ודחייה חברתית שקשה לשאת אותה – עולם האימפרוביזציה רואה בכישלון חלק טבעי ולפעמים מטרה בפני עצמה. המאלתר לומד לצחוק על עצמו והלעג הזה מתקבל בחיבה.
עבור הסובלים מחרדה חברתית זוהי הזדמנות ללמוד שיעור חשוב: כישלון וחולשה לא בהכרח מורידים את ערכך. היכולת לצחוק על עצמך היא מבורכת בעולם האימפרוביזציה. אנחנו רוצים לנסות ואנחנו רוצים להיכשל ולטעות והתוצאות של הטעות והכישלון אינן כל כך נוראיות כפי שחשבנו.
למידה של אלתור היא הזדמנות ללמוד היכשל בלי להרגיש אשמה. ללמוד לצחוק על עצמנו. אנחנו רוצים ללמוד להיכשל ולהיווכח שהשמים לא נפלו. עדיין אוהבים אותנו. עדיין מעריכים אותנו.
כדי לאלתר יש לוותר על המושלם להשהות את הביקורת וללמוד להיות ספונטניים
מי שרוצה לאלתר חייב להפסיק לבקר את עצמו – זה חלק מהמקצוע – פשוט אין מספיק זמן כדי לחשוב ולעשות הכל מדויק. כאן המהירות קובעת ונדרשת מוכנות לוותר על ביקורת עצמית או לפחות להשהות את הביקורת. זהו כלי הכרחי למי שלומד לאלתר. כדי לאלתר צריך לקחת בחשבון את האפשרות להיכשל. לא להיות מבריקים ולאהוב את זה. לצאת מהכישלון עם חיוך. זה חלק מהעניין. לוותר על הפרפקציוניזם. לא להיות מחושב. לפעמים אלוהים ייגע בנו. אבל בדרך כלל לא וזה בסדר. זה באמת בסדר לטעות וזה לקח חשוב שכל אדם עם חרדה חברתית שסובל מביקורת עצמית משתקת.
באלתור אתה מוותר על המושלם והמתוכנן. אם היית רוצה מושלם ומתוכנן לא היית מאלתר. היית משחק מתוך תסריט ערוך. אלו הערכים של התגברות על חרדה חברתית: ויתור על הפרפקציוניזם תמורת ספונטניות, ותקשורת ישירה אמתית ובלתי מעובדת.
זה לא מספיק טוב
באותו עניין של ביקורת עצמית מצמיתה, אחד המכשולים שיש להתגבר עליהם היא הנטייה לפסול רעיונות באיבם, או מה שנקרא: "זה לא מספיק טוב". מאלתר שמעוניין להרשים עלול להשמיד רעיונות רבים שעולים בתוכו מתוך רצון למצוא משהו טוב יותר. על הבמה הוא נראה קפוא אך למעשה הוא מעביר בעיני רוחו רעיון אחרי רעיון. גם בחיים , הרצון להרשים והנטייה לפסול רעיונות, גורמת לנו להשתרך מאחור, להיעלם ולאבד נוכחות. הרשו לעצמכם לטעות, לא כל רעיון צריך להיות מושלם. לפעמים צריך לתת לתינוק להיוולד ולתת לו לגדול. הרשו לכם לבחון את הרעיון ביחד עם חבריכם לקבוצה לפני שאתם משליכים אותו.
ספונטניות. איך לספר סיפור בלי לדעת את סופו, להתקדם בלי לתכנן ולהתמסר לזרימה
אנשים עם חרדה חברתית נוטים להיות מאוד מתוכננים – הם לא יתחילו לומר משהו בלי שידעו את סופו – באימפרוביזציה אנחנו נדרשים בדיוק להפך מכך – גם אם אנחנו מספרים את הסיפור – לא נתכנן אותו – נדלה רעיונות מפתיעים מתוך תת המודע שלנו או מתוך אסוציאציות לדברי הפרטנר שלנו. העניין הוא ללמוד לתת לסיפור לספר את עצמו .לברך כל רעיון שמגיע בחיוביות ולהגיד כן. להפתיע את עצמנו ולא לבקר. אנשים עם חרדה חברתית הרבה פעמים אומרים: אין לי מה להגיד. זה לא נכון. אין להם מה להגיד כי הם עוד לא מצאו את הדבר הנכון המושלם והמדויק להגיד – הם חושבים יותר מידי – לפעמים מתוך יאוש ותסכול הם כבר לא מחפשים מה לומר או שהחרדה מכבה את היכולת שלהם למצוא תגובה בעצמם כי הם כל כך עסוקים במתח ובקושי שלהם. למאלתר מוכשר תמיד יש משהו להגיד. כי הוא יודע להקשיב ולהיענות להצעות של השותפים שלו. כי הוא עסוק בלכוון את עצמו לרמזים חיצוניים שיעזרו לו, הוא ניאחז באסוציאציות משלו ולעולם אינו שולל ומבקר. מאלתר טוב לעולם אינו חוסם הוא יודע לסייע לפרטנר שלו לפתח נושאים וכיוונים חדשים. הסיבה שכשאתה סובל מחרדה חברתית שיחות נתקעות היא ההתעקשות לחפש את הדבר שנכון להגיד או הדבר שיהיה מעניין להגיד או את הדבר שיגרום "להם" לחשוב שאנחנו מבריקים. אימפרוביזציה מקנה לנו הרגלים חדשים – להיפתח לרעיונות – לנסות דברים בלי לדעת אם הם טובים או מעניינים. אימפרוביזציה מחנכת אותנו להגיד כן, לנסות דברים חדשים ולהקשיב לעולם במקום לחרדה.
הקשבה ושיתוף פעולה
מאלתרים טובים מקשיבים אחד לשני ומרוכזים בפרטנר שלהם. זה הסוד גם ליצירת שיחה טובה. וגם פה צריך להבין שמדובר באחריות משותפת. אם השיחה לא זורמת זו לא אשמתך שלך לבד. מה שאתה יכול לעשות זה להתרכז בפרטנר שלך להפנות אליו את תשומת לבך. מי שיודע לאלתר הוא גם איש שיחה טוב. כך שבאמצעות אימפרוביזציה אנחנו לומדים מיומנות תקשורת בסיסית וחשובה.
מאלתר טוב יודע להקשיב לתמוך בבן הזוג שלו – מאלתר טוב מפנה את תשומת ליבו לתהליך ולא לעצמו – הוא לא מנסה להרשים אלא להיות שותף. חלק מהתגברות על חרדה חברתית היא פיתוח היכולת להפנות את הפוקוס החוצה – אל האדם השני ולהרפות מעצמך. יש משהו נרקיסיסטי ומלא חשיבות עצמית בעיסוק בניסיון להרשים. הנח לכך היה צנוע והקשב.
להתלהב ולהתחייב, ללכת עד הסוף, להיות חלק
אם אתה משחק קניבל ואת משחקת את הארוחה הבאה שלו, עליכם להתחייב בשמחה לאשליה. אתה הקניבל מלקק את השפתיים, ואתה מפזז בשמחה והתרגשות, ואת – הארוחה – את מפוחדת, קולך רועד , את מבקשת רחמים, בוכה. שניכם הולכים עד הסוף, מוותרים על כבודכם למען התהליך והיצירה המשותפת. הקניבל לא יכול להישמע מדוד ונונשלנטי. הארוחה מוכרחה לגלות אכפתיות אמתית לגבי העובדה שבקרוב יבשלו את רגלה השמאלית ואת שאר הגוף ישמרו למחר, היא תתמקח, תציע שאפשר להסתפק באצבע, תציע מישהו אחר במקומה שאולי יהיה טעים יותר, היא תילחם על חייה. גלו אכפתיות והתלהבות, תנו לחיים לגעת בכם ותנו לאחרים לראות את זה. כשאתם משחקים על הבמה – אל תעשו טובה. כשאתם משחקים בחיים – היו מעורבים, ותרו על רשת הביטחון והרשו לאחרים לראות שהם משפיעים עליכם ונוגעים בכם – אל תנסו להסתיר. אם אתם רוצים ליצור קשר אל תפחדו להיות רגישים ופגיעים. אל תפחדו להראות את זה – קשר אמתי ואותנטי נולד מתוך הסתכנות. לפעמים אתם נתפסים כאדישים וקרים – הסיבה לכך היא סירובכם ללכת עד הסוף, והסיבה לכך היא הפחד שלכם להיפגע או הפחד מהשפלה.
לשלוט ולהישלט
מי שיודע לרקוד את הריקוד החברתי היטב, יודע מתי לשלוט ומתי להיענות לאחרים. אנשים עם חרדה חברתית לפעמים רוצים לשלוט בכל. מתוך פחד לאבד שליטה הם מנסים לתכנן ולקבוע כל פרט ופרט. שיחה עם אדם כזה יכולה להיות מיגעת ונוקשה. אחרים מתוך רצון לשאת חן ולרצות מוותרים על שליטה כליל – הם מתקשים להאמין שיאהבו אותם גם אם לא יצייתו ומפחדים לייצר אפילו עימות קטן. שיחה אם אדם בעל מאפייני התקשרות כאלה תהייה משמימה ולא תתקדם לשום מקום. באימפרוביזציה אנחנו נדרשים לאזן בין שני הדחפים האלה, מהשולטים והמתוכננים נבקש ללמוד להתמסר לשותף ומהכנועים ומהמרצים נבקש ליזום ולקדם את העלילה.
ותרו על הניסיון להצחיק ולעניין כל הזמן
בספרי אלתור אומרים שאחת הטעויות האופייניות למתחילים היא הניסיון להצחיק, ולעניין בכוח – אין צורך לעשות זאת לא בחיים ולא על הבמה. לדוגמה: אם מאלתר פורץ כבר בשורה הראשונה בסצנה עם הודעה על שורת אסונות בלתי מתקבלים על הדעת וחסרי צידוק – זה לא עובד – הקהל לא קונה את זה ("עקצה אותי דבורה בעין ואז באה מכונית ודרסה אותי ואז נחנקתי) . קודם כל צריך לייצר פלטפורמה הגיונית וצפויה ורק אז שוברים את הספור למקום מעניין. אנשים עם חרדה חברתית גומרים מהר – הם ממהרים להגיע לשיא הסיפור עוד לפני שהקהל/שותפם לשיחה התחמם. הם אובססיביים בניסיון לרגש, להצחיק ולעניין. מי שלומד אימפרוביזציה יודע שזה בסדר לחכות שלפעמים צריך ונכון להגיד את המובן מאליו. לא צריך להרשים בכל שנייה נתונה. זה לא עובד. לפעמים מה שנכון זה לעזור למישהו אחר להיות המצחיק והמבריק. תחשבו כמה זה נכון ביחסי אנוש. כמה הצורך להראות שאנחנו מספר אחת מכשיל אותנו וכמה הקשבה לזולת ומוכנות לאפשר לו להבריק תסייע לשנינו.
כן
עיקרון הכן. הכוונה היא לקבל ולזרום עם ההצעה שמציע לך הפרטנר שלך. לא לחסום אותה. באימפרוביזציה אנחנו רוצים לקחת סיכון להתלהב ולהסכים ובקיצור להגיד כן. אם אנחנו רוצים לבנות שיחה טובה אנחנו מוכרחים לדעת להגיד כן. ולהגיד כן אמתי, לא רק כדי לצאת ידי חובה. לדעת לפתח את הרעיון שנתנו לך ולהוסיף משלך. באלתור שלא הולך טוב – הצעות ורעיונות נחסמים כל הזמן – כל אחד שקוע בעולמו – מנסה למשוך את השיחה אליו וכולם תקועים. מאלתרים כמו אנשים הסובלים מחרדה חברתית לא חוסמים בכוונה אלא מתוך פחד מתוך חשש לזרום אל הבלתי ידוע – הם נצמדים לרעיון שלהם – למה שמוכר ובטוח. זה אכן בטוח – אבל זה לא מלהיב ולא כיף. ללמוד להגיד כן – לפתוח את עצמנו לעולם – להפסיק להימנע – זה עיקרון חשוב גם בחרדה חברתית, גם בשיחה טובה וגם באימפרוביזציה. מספרים שג'ון לנון נכנס יום אחד לגלריה וראה סולם. הוא טיפס על הסולם שניצב אל הקיר. למעלה הייתה רשומה מילה באותיות זעירות. כשהגיע לראש הסולם ראה שהמילה היא: "כן". זו הייתה תערוכה של יוקו אונו עוד לפני שהכיר אותה. לימים אמר שאם היה כתוב שם "לא" – כנראה שלעולם לא היה מעוניין לפגוש אותה.
להגיב ולהשתנות
להגיב ולהשתנות. עיקרון חשוב נוסף בעולם האימפרוביזציה. מתי אנחנו משעממים? אנחנו משעממים כשאנחנו לא מגיבים, כשאנחנו לא משתנים. ולמה אנחנו קפואים ולא משתנים? מתוך פחד. בשיחה מעניינת יש תגובה ושינוי וזה מה שיוצר את העניין.
באימפרוביזציה אנחנו רוצים לתת לאחר לשנות אותנו. סיפור טוב הוא לא העלילה אלא השינוי הרגשי שעוברים הגיבורים. זה מה שמעניין. בחיים, אנחנו מנסים להיראות קשוחים. כאילו שדבר לא יכול לשנות אותנו. אבל המהות של קשר אמתי היא הנכונות לתת לאדם אחר להשפיע עליך ולהשתנות בתגובה אליו. מתוך פחד להיתפס בחולשה אנחנו נותרים קפואים. האימפרוביזציה מחזירה חיות לצורה שאנחנו מתקשרים. אתה מעניין יותר כשאתה משתנה – כשאתה מרשה לעצמך להשתנות.
fake it till you make it
חלק מתרגילי הדרמה דורשים מאיתנו ללמוד להתנהג ולהיכנס לדמות אחרת – הדבר מרחיב את מנעד ההבעה שלנו וגם מלמד אותנו להכיר בעובדה שכולנו ממלאים תפקידים שונים בחיינו ואנחנו לא נעולים לתפקיד ודרך התנהגות אחת – אנחנו יכולים לסגל לעצמנו מנהגים ודרכי הבעה אחרות – ההכרה בגמישות הזאת ששחקנים מכירים כל כך טוב – היא משחררת – אנחנו לא באמת אבודים בתוך תפקיד אחד – אנחנו תמיד יכולים לבחור את דרכנו מחדש בדיוק כמו שאנחנו עושים זאת פה על הבמה. אנחנו יכולים "להתנהג כמו" – ואם אנחנו יכולים "להתנהג כמו" – אז מה כבר ההבדל? ישנם התפקידים הישנים שבחרנו בהם והזדהינו איתם – אבל תפקידים חדשים הם נכונים באותה המידה – אין בכך זיוף.
מי למעלה? מי למטה? עקרון הסטטוס באימפרוביזציה ובחיים.
סטטוס הוא עיקרון חשוב באימפרוביזציה. למי יש יותר כוח. איזה התנהגויות ושפת גוף מתפרשות ככוחניות. אנחנו לומדים שכניסה למרחב של הזולת והגדלת פלג הגוף האמצעי מסמנת אותנו כבעלי סטטוס גבוה יחסית לפרטנר שלנו. זה מעניין אותנו כתלמידים שלומדים אימפרוביזציה אבל זה גם מאוד מעניין מהזווית של חרדה חברתית. בחרדה חברתית קיים עיסוק אובססיבי, כמעט חנוך לויני, ביחסי כוח – מי שולט ומי נשלט. באמצעות תרגילי סטטוס אנחנו קונים ידיעה והבנה של מה מתפרש ככוח. והידיעה מרגיעה. אנחנו גם מתנסים בתפקידים של סטטוס גבוה – לומדים לשחק סטטוס גבוה – לומדים להתנהג עם סטטוס גבוה. אולי זאת אפשרות עבורנו?, אנחנו גם לומדים שאין קשר בין תפקיד לסטטוס: גם ראש הממשלה יכול להיות בסטטוס נמוך אם הוא מנסה לשיר. תרגילי משחק אוהבים לעמת בין שרת בעל סטטוס גבוה ומנכ"ל החברה עם סטטוס נמוך – כן זה אפשרי וזה קורה גם בחיים – והרי לנו מסר חשוב נוסף: התפקידים שלנו בחיים לא קובעים את הסטטוס שלנו.
כיצד תרגילי אימפרוביזציה משתלבים עם עקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי
מספר מילים על איך משתלבים הרעיונות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושימוש באימפרוביזציה ככלי להתגברות על חרדה חברתית:
הטיפול המומלץ לחרדה חברתית על פי הספרות והרפואה הקונבנציונאלית הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מספר עקרונות העומדים בבסיס הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי משתלבים היטב עם עקרונות האימפרוביזציה:
שינוי מחשבות ואמונות שליליות לרציונליות. כפי שראינו חלק מלימודי האימפרוביזציה קשורים בהפנמה של עקרונות המנוגדים לדרכי חשיבה מקובלות של מי שסובל מחרדה חברתית: להגיד כן, לפתוח את עצמך לאפשרויות חדשות, הפחתה של ביקורת עצמית, לאהוב את הכישלון. במובן מסוים אימפרוביזציה מאפשרת לנו לבחון מחדש אמונות יסוד שליליות לגבי עצמנו ולגבי העולם וללמוד לקבל בצורה מעשית עקרונות חדשים.
חשיפה הדרגתית למצב מעורר הפחד – אימפרוביזציה בונה פלטפורמה שמאפשרת לנו להתנסות במצבים חברתיים מעוררי חרדה בסביבה מבוקרת ואוהדת
הפניית הקשב החוצה – אימפרוביזציה מתרגלת הקשבה לעולם החיצוני ושימוש ביצירתיות כדי להגיב אליו.
באמצעות תרגילי אימפרוביזציה ותאטרון פלייבק (סוג של אימפרוביזציה) מיישמים באופן טבעי ולא מאולץ עקרונות רבים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ובצורה זו ניתן להבין מדוע לא מעט מהסובלים מחרדה חברתית מדווחים שהשתתפות בסוג זה של פעילות ציידה אותם בכלים משמעותיים להתמודדות עם חרדה חברתית.
סיכום
מי שעוסק בתחום התאטרון מכיר את ההשפעה המבורכת של המשחק על נפש האדם. מדובר בתרגול היכולת להיפתח לתקשר ולהשתחרר. במובן מסוים העוסקים בתאטרון עוסקים בתקשורת בין בני אדם ולומדים לשלוט ביכולת להחצין כוונות ורגשות. אין יכולת חשובה מזו למי שבאופיו הוא מסוגר ושקט. עם טכניקה זאת ניתן לחזק שרירים מנטליים שאחרת עלולים להתנוון מחוסר שימוש. מי שרוצה לדעת לשלוט ולהפעיל תקשורת רגשית בצורה בלתי אמצעית אמתית וספונטנית ודאי ימצא שאימפרוביזציה היא כלי תרגול רב ערך עבורו.
כתב: יואב בן ישי. מנכ"ל מים שקטים, מנחה קבוצות. יולי 2017
לקריאה נוספת:
טיפול קבוצתי בחרדה חברתית באמצעות תיאטרון פלייבק
קבוצת יחסים בין אישיים בשילוב תיאטרון פלייבק ותרגילי אימפרוביזציה
