מתי לעמוד על שלך ועד כמה?
איך לפנות לבחורה בלי להיות קריפ?
מה לומר בהלוויה?
לפעמים נדמה שקיים סט של כללים שאיש אינו חולק עמנו, אבל הוא קיים – כולם יודעים ואף אחד לא מספר לנו עליהם.
הדימוי עלה אצלנו בקבוצה וצופן במהותו עמדה המאפיינת חרדה חברתית. הרצון לדעת כיצד להתנהג ואיך לרצות באופן שזה יהיה נכון. איכשהו אנחנו כל הזמן מאחור – מנסים לזהות את כללי המשחק.
העניין הוא שאין ספר שכזה. זאת יותר מחברת כתובה בעיפרון. חלק מהחוקים ניתן למחוק, דפים שלמים נותרו ריקים ומחכים לתוספות. דפים אחרים ניתן לקרוע ולזרוק לפח. יש אנשים שחושבים שמדובר באגדה ולכל אדם גרסה משלו.
כאשר אנחנו לא מנסים להבין את החוקים, משהו משתחרר, ההתנהגות קלה וטבעית יותר. באמת מותר לנו לעשות ככל העולה על רוחנו. נכון שיש הסדרים חברתיים ויש ציפיות חברתיות – אבל הניסיון לדייק אותם ומתוך כך להגיע להתנהגות אופטימלית נידון לכישלון. הבעיה של אנשים הסובלים מחרדה חברתית אינה אי הבנה של קודים חברתיים אלא האשלייה שאם רק נכיר אותם מספיק לעומק, נוכל לדייק את ההתנהגות שלנו ונממש את הפנטזיה שלנו להערכה חברתית.
בספרו של ריי ברדבורי רשימות מין המאדים – מתואר חייזר המשנה את צורתו ולובש דמויות בהתאם לצורך הנפשי של האדם שאיתו. בסיפור החייזר מתחבר לזוג חוואים זקנים שבנם מת ממחלה לפני שנים. החייזר לובש את צורתו של הבן ומתגורר ביחד איתם בחווה מבודדת. יום אחד החוואי לוקח את בנו/החייזר לעיירה – שם המון אנשים מזהים בחייזר כל אחד אדם אחר – צורך אחר – געגוע אחר. בסיפור המון מוכה תקווה אהבה וציפיות רודף אחרי החייזר שמשנה את צורתו באופן בלתי נשלט מדמות לדמות עד שלבסוף הוא נופח את נשמתו.
אנחנו לא יכולים לרצות את כל האנשים כל הזמן. אין ספר חוקים שאם רק נלמד אותו מספיק לעומק החוויה החברתית שלנו תשתפר. הטוב ביותר שנוכל לשאוף אליו הוא לכתוב את החוקים שלנו ולדעת שיהיו מי שיזהו ויכבדו את האותנטיות שלנו ואנחנו נוכל לחיות באופן משוחרר יותר.
כתב: יואב בן ישי, מייסד מים שקטים
