רגישות כתכונת אישיות נחקרת כבר למעלה מ 25 שנים אך עדיין נחשבת לרעיון חדש בפסיכולוגיה. מה למדו החוקרים על רגישות? מהם הצרכים הפסיכולוגים הייחודיים לאנשים רגישים על פי המדע ואיך נוכל לספק את הצרכים האלה? אלו תגליות מפתיעות התגלו בנושא בשנים האחרונות?
מקורות המחקר המדעי ברגישות גבוהה
כבר לפני 100 שנים אמר יונג, מהאבות המייסדים של הפסיכולוגיה המודרנית, שישנם אנשים המאופיינים ברגישות פנימית. מאז, המדע בדרך כלל התייחס לנושא של רגישות רק בקונטקסט של עניינים אחרים ולא כעניין העומד בזכות עצמו. אבל שינוי ביחס החוקרים לרגישות התחולל בערך באמצע שנות ה 90 של המאה ה-20 כאשר תיאוריות חדשות התחילו להתפתח סביב רגישות כמאפיין אישיותי.
תיאוריות ראשוניות אודות רגישות גבוהה והוכחות אמפיריות מוקדמות
שלוש תיאוריות שונות
20 השנים הראשונות של המחקר התמקדו יותר בתיאוריה ופחות במחקר מעשי ונסיונות. 3 תיאוריות שונות התפתחו באותן השנים כתגובה לתצפיות קליניות ומחקר אקדמי בנושא של התפתחות הילד:
- SPS – Sensory Processing Sensitivity – רגישות בעיבוד התחושתי – תיאוריה שפותחה על יד איליין ארון, פסיכולוגית שטבעה את המושג אדם רגיש מאוד
- DS – Differential Susceptibility – רגישות דיפרנציאלית – תיאוריה שפותחה על ידי ג'יי בלסקי
- BSC – Biological Sensitivity to Context – רגישות ביולוגית לקונטקסט – תיאוריה שפותחה על ידי טום ברויס וברוס אליס
המשותף לכל שלוש התיאוריות האלה היה הרעיון שאנשים מסוימים מושפעים בעוצמה גדולה יותר מהדברים שהם חווים.
בימים הראשונים של חקר הרגישות המחקר התמקד בניסיון להבין את המנגנון העומד בבסיס התכונה וכל אחת מתיאוריות תקפה את הנושא מכיוון שונה: SPS התמקדה בחקר האישיות אצל מבוגרים, DS התמקדה בפעוטות וב BSC התמקדה בתגובה ללחץ אצל ילדים.
אחד הצעדים החשובים בדרך היה פיתוח שאלון לזיהוי רגישות גבוהה – שאלון HSP – מדובר בסדרה של שאלות שאדם יכול לענות עליהן ומאפשרת לזהות את מידת הרגישות של אותו האדם. השאלון סלל את הדרך למספר רב של מחקרים שבדקו את הקשר בין רגישות לתכונות אחרות (לדוגמא, למדנו שרגישות ומופנמות הן שתי תכונות נפרדות)
מחקר SPS התבונן במבוגרים דבר שאיפשר לזהות אלו התנהגויות אנושיות קשורות רגישות ואלו אינן. מחקר DS ו BSC התבונן בהתפתחות ילדים ותינוקות לאורך זמן ואיפשר להבין מהי הסביבה האופטימלית לגדילה עבור אנשים רגישים
המחקרים שבוצעו הוכיחו אמפירית את קיומה של רגישות כתכונת אישיות ופתחו את הדלת לשלב הבא: חקר המוח של האדם הרגיש והבסיס הגנטי בבסיס הרגישות.
תגליות בנושא רגישות 2015-2021
בשנים האחרונות חקר הרגישות פנה לעבר שני כיווני מחקר עיקריים
תיאורית הרגישות הסביבתית
הדרך שבה אנחנו מסתכלים על רגישות התחדדה ושלוש התיאוריות שצוינו לעיל התחברו לכדי תיאוריה אחת כוללת המכונה רגישות סביבתית – the theory of environmental sensitivity.
הוכחות אמפיריות נוספות
מחקרים נוספים העמיקו והרחיבו את ההבנה שלנו לגבי הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה והגנטיקה של רגישות. כמו כן התפתחו דרכים חדשות למדידה של רגישות אצל ילדים ומתבגרים.
כיווני מחקר אלו הביאו למספר תגליות פורצות דרך:
רגישות נמצאת על רצף
עד לאחרונה התיאוריות נטו להבדיל בין קבוצות של אנשים. אנשים שהם רגישים מאוד ואלו שאינם. בשנים האחרונות הצטבר מידע נסיוני נוסף ועמדת המחקר כיום היא שקיים רצף של רגישות – כולם רגישים במידה מסוימת ויש מי שרגיש יותר ויש מי שרגיש פחות.
על ידי שימוש ברצף אפשר לסווג אנשים לשלוש קבוצות של רגישות – רגישות נמוכה, בינונית וגבוהה. לכל אחת מהקבוצות האלה חוזקות וחולשות ייחודיים. ברמת רגישות נמוכה אנשים ישרדו תנאים קשים ויצליחו לשגשג על אף תנאים אלו. אנשים ברמת רגישות גבוהה זקוקים לתנאים מיוחדים על מנת לשגשג אבל במידה והתנאיםהאלו ינתנו להם ההישגים שלהם יהיו יוצאי דופן. אנשים ברמת רגישות בינונית חולקים תכונות של שתי הקבוצות.
רגישות היא סוג של פרופיל אישיותי
מחקרים רבים בדקו את הקשר בין רגישות לסוגי אישיות אחרים והתגלה פרופיל אישיות הנמצא בבסיס הרגישות.
המחקר מצא שאנשים רגישים מאופיינים בנטייה לנוירוטיות, פתיחות להתנסויות ושמופנמות אינה משחקת תפקיד משמעותי כל כך בתכונה כפי שחשבו בעבר. אנשים רגישים הם יצירתיים, פתוחים לרעיונות חדשים אבל הרגשות שלהם עלולים להשתנות במהירות.
רגישות ממופה למספר גדול של גנים
מספר אזורים במוח ובמיוחד ההיפוקמפוס והאמיגדלה משחקים תפקיד חשוב בהקשר של רגישות גבוהה. כמו כן התגלה שניתן לייחס סדר גודל של 50% בשונות מבחינת הרגישות בין אנשים שונים לפקטורים גנטיים – כלומר אפשר לומר במידה מסוימת של נכונות שאם אתה רגיש ככל הנראה נולד ככה. לא נמצא שהנטייה הגנטית מיוחסת לגן אחד מסויים – אין גן לרגישות – נראה שרגישות היא תכונה שמפוזרת בין גנים שונים.
קו מחקר נוסף בדק את הקשר בין רגישות לחוויות חיוביות (במקום להתמקד בחוויות שליליות) והדגים את היתרונות של רגישות
לאן המחקר הולך הלאה?
למרות ההתקדמות המשמעותית במחקר רגישות בשנים האחרונות עדיין ישנים פערים ניכרים בידע שעלינו לסגור בעתיד
אחת השאלות המעניינות היא כיצד מתפתחת רגישות לאורך הזמן – האם התכונה הזו מתקבעת בילדות או שהיא יכולה להתפתח גם בבגרות. כדי לענות על השאלה הזאת יש לפתח אופני מדידה מדוייקים כך שנוכל לכמת את המאפיינים של רגישות. באופן אידיאלי נחפש מדדים אובייקטיבים שניתן ליישם אותם על קבוצות גיל שונות ותרבויות שונות ושיכללו מרכיבים ביולוגיים של הרגישות.
למרות ההתקדמות בהנה של הבסיס הביולוגי של רגישות ישנו מקום רב למחקר נוסף סביב הביולוגיה של רגישות – כולל אלמנטיים נוירולוגים, גנטיים ופיזיולוגיים.
בנוסף, שיפור היכולת למדוד רגישות הכרחית על מנת שנוכל להבין טוב יותר את הקשר בין רגישות ובריאות נפשית.
תגליות מדעיות בתחום הרגישות הן בעלות משמעות לשיפור איכות החיים של אנשים רגישים
זרעי המחקר של רגישות נזרעו בשנות ה 90 של המאה ה 20. וכעת נבטו והבשילו. המחקר בנושא רק גדל וגדל. רגישות תופסת יותר ויותר תשומת לב גם בציבור הכללי. העניין הציבורי והמדעי מבטיח תגליות נוספות בתחום שיהיו בעלות משמכות לאיכות חייהם של הרגישים
