כמנחה קבוצת רגישות גבוהה לעתים קרובות אני פוגש משתתפים פוטנציאליים בקבוצה סביב ההתוודעות הראשונית שלהם למושג אדם רגיש מאוד. עבור רבים זוהי חוויה משנה חיים. דרך חדשה לספר את הסיפור של עצמם. כל החיים הם שמעו: ״את/ה רגיש/ה מידי״ במובן של אתה חלש מידי, אתה לא מספיק, יש לך בעיה. פעמים רבות הם הזדהו עם האמירה. הם אכן הרגישו חלשים, לא מתאימים, אלו שמתלוננים, אלו שתמיד קר להם מידי או חם להם מידי. בקיצור, לא משהו. ואז, בדרך כלשהי הם נחשפו למושג: רגישות גבוהה. ופתאום יש להם דרך חדשה לגמרי להתבונן על עצמם. עכשיו הם כבר לא רגישים מידי, הם רגישים מאוד.
כשאנחנו רגישים מאוד:
אנחנו מבחינים בכל פרט בסביבה
אנחנו שמים לב לשינויים קלים במצבי הרוח של הסובבים אותנו
אנחנו אוהבים טבע ויופי
יש לנו לנו אמות מוסר גבוהות
אכפת לנו.
אנחנו עדינים
נקודת המבט החדשה הזו מפחיתה ביקורת עצמית וטוענת אותנו בגאווה וחיבה לעצמנו.
וזה טוב. בוודאי עדיף על התסכול והכעס על עצמנו שאנחנו מתקשים עם דברים שלאחרים כל כך פשוטים. כעת יש לנו הסבר טוב למה אנחנו כל כך מרגיזים עם כל הדרישות המיוחדות שלנו ולמה הכל לוקח לנו כל כך הרבה זמן.
פתאום אנחנו גם לא לבד. אנחנו חלק משבט. שבט שיכול להיות גאה בעצמו ועל מי שהוא.
העניין הוא שעם כל הטוב שבנקודת המבט החדשה הזו מתעוררת סכנה חדשה. סכנה ושמה קורבניות.
כשאנחנו הופכים להיות אנשים רגישים מאוד. העולם הופך להיות הם ואנחנו: הם גסים. אנחנו עדינים. הם משתמשים בנו. הם פוגעים בנו. ואז אפשר לשמוע הטענות שכל כך נפוצות בקהילה שלנו: ישראל היא מקום לא טוב לרגישים. האנשים פה בוטים וצעקניים. כל דאלים גבר.
יש בחשיבה הזאת מידה של אמת כמובן אבל החשיבה הזו היא חשיבה קורבנית. ואנשים רגישים שזה עתה התוודעו לרגישותם חשופים לכך ביתר שאת.
מה הבעיה עם חשיבה קורבנית?
כאשר אנחנו מאמצים לעצמנו עמדה קורבנית השליטה יוצאת מידנו – זה תמיד אשמתו של מישהו אחר – העולם או המשפחה או ההורים שלנו. ממקום של עוצמה אנחנו שוב מוצאים את עצמו בעמדה של חולשה.
העמדה הקורבנית גורמת לנו להרים ידיים, ולהיות תקועים בכעס אינסופי וחסר פתרון
אז למה אנחנו מתפתים לחשיבה קורבנית?
העמדה הקורבנית יכולה לשרת אותנו משום שאנחנו יכולים לזכות ליחס אוהד וחמלה מהאחרים.
העמדה הקורבנית מרשה לנו להימנע ממעשה ולקחת סיכונים כי הרי אין לנו שליטה בין כה וכה.
העמדה הקורבנית משחררת אותנו מאשמה מכיוון שבלאו הכי אין לנו שליטה על חיינו
ישנם פיתויים פסיכולוגיים רבים שעלולים למשוך אדם למלכודת של קורבנות וזו דינמיקה שקשה להשתחרר ממנה.
אם גיליתם את היופי שלכם כאנשים רגישים אנא שימו לב שאינכם גולשים לקורבנות. זו לא הכוונה.
כיצד נימנע מחשיבה קורבנית?
כרגישים אנחנו רוצים לפתוח את ליבנו לעולם ולחוות את כולו על כאביו ועל כיעורו ועל יופיו. ללא כעס וללא מרירות.
אנחנו רוצים לראות ערך בכאב. אנחנו רוצים להתבונן בגסות ללא מורא. אנחנו רוצים לחוש שלמים על מי שאנחנו ולשלם את המחיר בהשלמה ולא בכעס. אנחנו רוצים לפעול ולנסות לשנות בדרכנו.
אנשים אחרים לא חייבים להיות כמונו והעולם לא צריך להשתנות עבורנו (הוא לא ישתנה) – להשתנות רק אנחנו יכולים – וזה לא אומר שאנחנו צריכים להיות קשוחים יותר או פחות עדינים – זה אומר שאנחנו צריכים להתנהל מתוך מחשבה אחרת. אם אנחנו מחכים בתור ואחרים מסתערים ועוקפים אותנו – זה בסדר. זה מחיר שנשלם בשמחה על מי שאנחנו. אנחנו צריכים למצוא דרך לעקוף את המכשולים האלה ולחיות עם העולם כפי שהוא.
כאשר אנחנו מוותרים על המחשבה שהעולם ״צריך״ להשתנות עבורנו אנחנו משתחררים ומשילים מעלינו רגשות של זעם ותסכול ואנחנו מחזירים את השליטה לעצמנו.
המטרה שלנו היא להחזיר את השליטה לידיים שלנו – לפעול על העולם ולא לצפות שהעולם יעשה משהו בשבילנו
