מדוע למרות שאנחנו נחשפים החרדה לא נעלמת? הסיבה העיקרית לכך היא התנהגויות מגוננות או "פטנטים".
"פטנטים" או התנהגויות מגוננות (safety behaviors) הן סוג של התנהגות האופיינית לסובלים מחרדה חברתית . פטנט מאפשר לך לחוש נוח יותר בסיטואציה חברתית מעוררת מתח ומרגיע באופן זמני את החרדה על ידי כך שהוא מפחית את ההסתברות (בעיניך) להערכה שלילית על ידי הזולת. הבעיה היא שהפטנט גם גורם להתמשכותה של החרדה והוא הסיבה העיקרית לכך שאינך חש הקלה לאורך זמן ברמת החרדה למרות שאתה מבצע חשיפות.
דוגמה אופיינית לפטנט: דיבור מהיר בישיבת עבודה. יכול להיות שהדיבור המהיר מקל עליך כי הוא מאפשר לך להימלט מהסיטואציה במהירות, אבל באותו הזמן ההתנהגות הזאת מספרת לגוף שלך שאתה נמצא במצב מאיים ושעליך לעשות משהו כדי להימלט מתוכו. כשאנחנו משתמשים בפטנטים אנחנו מחזקים את הרעיון שהמצב שבו אנחנו נמצאים הוא מסוכן ומאיים. בנוסף אופייני לאדם חרד חברתית לייחס הצלחה להתנהגות המגוננת וכישלון לייחס לעצמו: אם השיחה עברה בהצלחה הרי זה משום שסיימתי אותה במהירות – אם הייתי לא הייתי ממהר לסיים את השיחה – לא היה נותר לי מה לומר והייתי נכשל. התנהגויות מגוננות מונעות מאנשים הסובלים מחרדה חברתית לחוש הצלחה בסיטואציות חברתיות וכתוצאה מכך גוברת ההסתכלות השלילית על העצמי.
דוגמאות להתנהגויות מגוננות האופייניות לחרדה חברתית:
- השפלת מבט
- דיבור בקול חלש
- דיבור בקיצור
- תכנון מוגזם של מה להגיד וכיצד לומר זאת
- פניה למעסיק בעבודה רק בכתב כדי להימנע מדיבור עמן
- משלוח דואר אלקטרוני כדי להימנע משיחה בטלפון
- לשאול שאלות רבות כשמכירים אדם חדש על מנת להסיט את תשומת הלב מעצמך
- להתיישב במקום לא בולט – כדי להימנע מכך שיפנו אליך או שישימו לב אליך
- להסיט מבט על מנת שאחרים לא יבחינו בך
- שימוש בסמים או אלכוהול על מנת לחוש נוח יותר בסיטואציה חברתית
- התעסקות עם הטלפון (לדוגמה בדיקה של מיילים והודעות) על מנת להימנע מיצירת קשר עם אנשים במקום
- הימנעות מפגישות חברתיות אחד על אחד – הוספת חבר נוסף לפגישה כדי להימנע ממצב שבו תיאלץ להיפגש עם חבר אחד בלבד
מחקרים רבים מצביעים על כל שהתנהגויות מגוננות למעשה פוגעות ביכולתו של אדם להתגבר על החרדה. אנשים רבים הסובלים מחרדה חברתית מתלוננים על כך שלמרות שהם נחשפים לסיטואציה פעמים רבות הם אינם חווים ירידה בעוצמת החרדה. מטופל סיפר על כך שלמרות שהוא משתתף בישיבות עבודה מידי יום אינו חווה שום הקלה במידת החרדה שהוא חש בסיטואציה זו. בבדיקה מעמיקה יותר נמצא שאותו מטופל התיישב תמיד בקצה המרוחק של החדר ועזב את הישיבה בכל פעם שהוזכר נושא בתחום אחריותו, התנהגות זו גרמה לגופו לזהות את הסיטואציה כמצב מאיים ולא אפשרה לו להתגבר על החרדה למרות שלכאורה נחשף לסיטואציה באופן קבוע
לעיתים קרובות התנהגויות מגוננות גורמות, שלא באופן מכוון, לאדם להיראות מוזר ולמעשה יוצרות דחייה: בדיוק הדבר ממנו מי שסובל מחרדה חברתית פוחד. לדוגמה, השפלת מבט ודיבור בקיצור עלולים באמת לגרום לאדם להיראות מוזר במצב חברתי.
כשמבצעים חשיפות כחלק מטיפול, בשלבים הראשונים של הטיפול מקובל לאפשר שימוש בהתנהגויות מגוננות בחלק מהסיטואציות אליהן נחשפים. ככל שהטיפול מתקדם מבקשים מהמטופל להפחית בשימוש בפטנטים עד לרמה אפסית. כשהמטופל צובר ביטחון אפשר לאתגר אותו יותר ולבקש ממנו להתנהג ההפוך ממה שהחרדה הייתה רוצה – ("אם זה גורם לך להרגיש רע – כנראה שכדאי שתעשה את זה"). תחושת החרדה אומרת לך שעדיף "לשחק על בטוח", אבל כדי להתגבר על החרדה עליך לקחת סיכונים ולחוש את החרדה. כשאנחנו מתנהגים הצורה הפוכה למה שהחרדה מבקשת מאיתנו אנחנו למעשה מלמדים את הגוף שלנו שאין ממה לחשוש ושאנחנו מסוגלים להתמודד עם המצב.
אם אתם נחשפים אך רמת החרדה אינה יורדת, בדקו האם אתם משתמשים בהתנהגויות מגוננות המשמרות את החרדה.
