כשמשווים אנשים הסובלים מחרדה חברתית לכאלו שלא, מוצאים שבזמן מצבים חברתיים הנחווים כמאיימים, הסובלים מחרדה חברתית נוטים להפנות את הקשב שלהם פנימה: הם מתחילים לבדוק ולמדוד את עצמם ואת התפקוד שלהם לפרטי פרטים ונוטים להתבונן בעצמם מעין הצופה, או אולי נכון יותר לומר מעין המבקר. תהליך הבדיקה העצמית הזה אינו אובייקטיבי ומלווה במחשבות ודימויים שליליים אודות עצמם שלפחות באותו הרגע הסובלים מחרדה חברתית מאמינים שהם נכונים. "למה אני לא מדבר", "למה אני כזה איטי", "איזה משעמם אני" , "אף פעם אין לי מה להגיד", "אין להם כוח אלי".
במקום להתרכז במשימה שלפנינו כלומר להקשיב למי שמדבר או במה שאנחנו אומרים תשומת הלב שלנו עסוקה בנושאים נוספים. אנחנו עלולים להתמקד בתחושות הגופניות שלנו ("הלב שלי דופק") או בצורה שאנחנו נראים ("הוא רואה שאני מזיעה", "לא הייתי צריכה ללבוש את השמלה הזאת", "אני מקווה שהם לא רואים את החצ'קון") או בהתנהגות ("אני מגמגם יותר מידי", "אני צריך להסתכל לו בעיניים").
גם כשהקשב לא מוסט פנימה לפעמים אנחנו עסוקים בבחינה של הסביבה ומחפשים רמזים לכך שבוחנים אותנו או מבקרים אותנו ("היא נראית משועממת ממני").
קשב הוא משאב מוגבל. כאשר אנחנו מתרכזים בעצמנו נותר לנו פחות קשב זמין לדברים אחרים. ככל שפחות קשב זמין לנו עבור המשימה שלפנינו, סביר להניח שרמת התפקוד שלנו תרד; ככל שרמת התפקוד שלנו יורדת החרדה גוברת – אנחנו שמים לב שאנחנו מתפקדים פחות טוב ונלחצים עוד יותר מכך. מעניין לציין שמי שאינו סובל מחרדה חברתית נטייה לפרש באופן מוטה לחיובי ומוגזם סימנים חברתיים. לדוגמה אני יושב עם חברים לעבודה ומביע את דעתי בנושא פוליטי השיחה ממשיכה הלאה אבל אני מרגיש שבניגוד לאחרים ניתוח המציאות שלי מדויק ויצירתי. לעומת זאת כשאני חווה חרדה הפרשנות החיובית נעלמת וסימנים ופידבקים חיוביים אינם נקלטים – אני אומר לעצמי – למה אני משעמם אותם, למה אני מדבר בצורה כל כך מונוטונית וקפואה. אני לא שם לב להנהונים של הסכמה וזרם של תגובות ורעיונות שנולדו כתוצאה מההערה שלי.
הסטת הקשב לבדיקה ובחינה של מצב התפקוד שלנו ולביקורת עצמית למעשה מגבירה את החרדה.
כשאנחנו נמצאים במצב חברתי שמעורר בנו מתח כדאי לנסות להפנות את הקשב החוצה ולהתרחק מהשיח הפנימי השלילי. כשאנשים עם חרדה חברתית מתבקשים למקד את תשומת הלב שלהם בסביבה ובתוכן השיחה במקום בעצמם רמת החרדה יורדת וכן גם מספר האמונות השליליות שלהם יורד. בשיחה או בישיבות עבודה אם אתם שמים לב שתשומת הלב שלכם נודדת פנימה לבדיקה וביקורת עצמית נסו לחזור להשתתף בשיחה או לפחות להקשיב לתוכנה. אם עליכם להעביר פרזנטציה או הרצאה התמקדו במחשבות על מה שאתם אמורים לדבר עליו ונסו להתעלם מדפיקות הלב.
החרדה אינה תוצאה בלתי נשלטת של חשיפה לסיטואציה חברתית אלא פונקציה סובייקטיבית של הקשב ובעזרת אימון והרגל אנחנו יכולת לשלוט ולכוון אותו פנימה או החוצה כרצוננו.
