" לא ניתן להיות מואר מתוך העלאה בדמיון של דמויות אור, אלא ע"י הפיכת האפלה למודעת"
– קרל יונג
אחת התרומות המרכזיות ביותר במורשתו של קרל יונג להבנה הפסיכולוגית האנושית היא מושג "הצל" (The Shadow) החמקמק, שעלול לפעמים להתפרש באופן שגוי. הצל הוא אינו, להבנתי, איזה חלק אפל בנפש האדם, איזה רוע חייתי שיש לרסן באמצעות התרבות והחינוך החברתיים. כפי שאני מבין אותו, הצל הוא איזור לא-מודע בנפש האנושית שבו שוכנים חלקי העצמי שאנחנו מפחדים לתת להם ביטוי ולחיות אותם בעולם. הם יכולים להיות חלקים שהחברה שאנחנו חלק ממנה הגדירה כמקובלים ורצויים כמו לדוגמא חוש הומור מפותח, והם יכולים להיות גם כאלה שהחברה אולי תגדיר כשליליים כמו חולמנות או עצלנות. כך או כך, אלה חלקים שהוגלו לפינה לא מודעת בנפש במהלך ההתבגרות בגלל גורמים רבים ומגוונים, חלקם יכולים להיות גורמים חברתיים הקשורים לקהילה ולעולם שאנחנו חלק מהם וחלקם כמובן קשורים למשפחה שבתוכה גדלנו. אם בתור ילדים נענשו על כך שהבענו כעס או זעם בצורה כזו או אחרת, סביר שאותו חלק ייכנס למרתף הנפשי של הצל ויהפוך למפלצת המתגוררת במחשכים. כמובן, כמה שיותר דוחקים את המפלצת לאפלה, ככה היא גדלה ונראית מפחידה יותר. הדבר נכון באותה מידה לגביי החלקים הכי מיטיבים ומפותחים בנפש שלנו, כמו חמלה ונדיבות. לראות על עצמינו כמה אנחנו יכולים להיות אוהבים, מצליחים, או מלאי כישרון, יכול להיות מפחיד לא פחות מאשר לראות את הזעם או הקנאה הקיימים בפנים. אנחנו מפחדים שאם נאפשר לחלקים האנושיים האלה לצאת החוצה, אפילו טיפה ובאופן בריא, אנחנו נביא חורבן על עצמינו או על הסביבה שלנו, או לכל הפחות נבייש את עצמינו ונביא לדחייה כלפינו מן הצד השני.
אם נחשוב על הנפש כמערכת שתמיד מבקשת להגיע לאיזון פנימי מסויים, אפשר להגיד שהחלקים שמתקיימים בתוך הצל תמיד יבקשו להם מוצא בחיים שלנו בצורה כזו או אחרת. כלומר, תמיד נצטרך לפצות על חוסר הביטוי של חלק מהעצמי השלם שלנו. הפיצוי הזה יכול לבוא בדרכים יותר מיטיבות כמו דרך חלומות, דרך יצירה ואמנות או משחק, והוא כמובן גם יכול להגיע בדרכים הרסניות או לפחות כאלה הגורמות לנו לסבל, החל מסיוטים בלילה, דרך מחלות או מכאובים פסיכוסומטיים ועד להתנהגות ממשית חסרת מודעות של החלק הזה באינטראקציה שלנו עם העולם (לדוג' התנהגות אלימה כלפיי עצמי או הסביבה).
לאחרונה חברה סיפרה לי על חלום שלה, שבו דמות גברית (שיוצגה על ידי מישהו מהחיים שלה) התנהגה בשחצנות ושילמה על כך מחיר חברתי. על עצמה, החברה העידה שהיא "לא סובלת אנשים שחצנים". החלום כנראה יכול לייצג עוד לא מעט תהליכים או חלקים נפשיים, אבל כמחשבה שעלתה לי באותו רגע, הצעתי שאולי מה שאנחנו מכנים "שחצנות" נמצא אצלה באופן לא מודע בצל, ומכאן שכל מה שעשוי להזכיר את זה הופך להיות התנהגות "אסורה" לעצמי כמו גם לאחרים. כאשר אנחנו אוסרים על חלק בתוכינו להתקיים, אנחנו מאבדים במידת מה חלק מהאנושיות השלמה שלנו, שיכל להתבטא בצורה חיובית ואפילו מהנה. שחצנות או גאווה, לדוגמא, יכולות למצוא ביטוי במשחק (תאטרון, אילתור), באמנות או פשוט בהומור עצמי במסגרת שיחה עם אנשים קרובים.
במקרים רבים החלומות שלנו יכולים לסמן לנו איזה חלקים השארנו באפלה של הצל. אבל זה אפשרי גם לחקור את הצל שלנו באופן הרבה יותר ישיר ומיידי – לרוב זה פשוט אותם טיפוסים או התנהגויות שאנחנו פשוט לא מוכנים לקבל. זה התכונות באנשים אחרים שאנחנו לא יכולים לסבול או מקרים והתרחשויות שאנחנו מכנים כ"טעות" כ"לא בסדר". אלה החומרים שמתוכם יכולים להתגלות לנו החלקים של עצמינו שהשארנו במרתף של התודעה, ושלרוב לא ניהיה מוכנים להתבונן בהם ואולי אפילו להזכר בהם.
איזה חלקים נפשיים מבקשים למצוא להם ביטוי בחיים שלכםן? זו שאלה שאפשר להמשיך ולשאול לכל אורך מסע החיים, ועדיף להתחיל כבר עכשיו.
כתב: יפתח רואי וייס. מטפל מנחה קבוצות. ייעוץ וטיפול פרטני לאנשים רגישים מאוד
