דחית פעם הזמנה של מכר או חבר לעבודה לבילוי משותף אחרי שעות העבודה בטענה שעדיין יש לך המון מה לעשות או מפני שאתה צריך לשוב מיד הביתה ?
אם תישאר בבית, תמנע היווצרות סיטואציות שעלולות ליצור חרדה חברתית, וממילא תרגיש פחות מתוח. מאחר שהתנהגותך ההימנעותית מקבלת חיזוק מתחושת הנוחות שהדבר מעניק לך, תעשה הכל כדי להישאר בבית. הצרה היא, שדווקא בשל חוסר חשיפה לסיטואציות חברתיות, תגבר החרדה שלך, משום שאינך מתאמן ברכישת מיומנויות חברתיות חדשות.
ייתכן שתאמר לעצמך, ״מתבוננים בי, כולם יודעים שאני בודד ושאני מעוניין לפגוש אנשים״. זה בכלל לא בטוח;
תודעתך והתמקדותך בעצמך הן שמטעות אותך לחשוב שכולם מתמקדים רק בך. לא תהיה לך בעיה למצוא תירוצים מצוינים כדי להישאר בבית. למשל, שבטלוויזיה משודרת תוכנית טובה או שאין לך מה ללבוש לאירוע. ואולי תחליט שחם מדי בחוץ ושאתה עלול להזיע, או קר מדי ואין לך מעיל חם. אולי אתה מרגיש לא טוב וחושש שתחטוף שפעת, או שאתה נוהג לכסוס ציפורניים וחושש שמישהו יבחין בכך. והתירוץ הכי שכיח, מן הסתם, אתה ״עייף מדי״ ותצא לבלות בפעם הבאה.
כל הנימוקים האלה מעידים שאתה מפעיל התנהגויות לא רצויות. אתה משכנע את עצמך שהפעם אתה ״באמת״ לא יכול. אחר כך אתה מצדיק את שיקול הדעת בכך שאתה ״מבטיח לעצמך׳ שבהזדמנות הבאה תלך. במקום להתמקד בהיבטים החיוביים של היציאה מהבית ובגמול שהיא עשויה להעניק לך, אתה עסוק באופן שבו אתה נתפס בעיני אחרים. והרי כל אדם יכול לגלות פגמים בהתנהגותו, אם רק יתאמץ.
ככל שתרבה לתרץ את הימנעותך מהתנסויות חברתיות, כך יקל עליך למצוא עוד ועוד תירוצים בפעם הבאה. ובדרך זו, במקום לדכא התנהגויות בלתי רצויות, אתה מטפח אותן.
האומץ לנסות הוא פרק מתוך הספר ביישנות ואיך להתגבר אליה מאת פיליפ מרמרוס.
