הרבה אנשים שתופסים את עצמם כביישנים, מודים שהם מקדישים יותר מדי זמן למחשבה על עצמם. בכך הם מחזקים את הרגלי החשיבה השליליים וההרסניים שלהם. בין שהם לבד ובין שהם בין אנשים — מחשבותיהם מתמקדות פנימה. כשהם לבד, למשל, הם מוטרדים מכל דבר שהם עושים וחושבים.
האם הרשימה הבאה נשמעת לך מוכרת?
״כל הזמן אני בודק את רגשותי ומנסה להסביר אותם לעצמי״.
״אני תמיד שופט את עצמי ואת פעולות,״.
״לפעמים אני מרגיש כאילו אנשים מתבוננים בי גם כשהם לא עושים זאת״.
לעיתים קרובות, בתהליך זה של הפניית תשומת הלב לעצמך גלום מכשול, בכך שהוא עלול, ובדרך כלל גם מצליח, להוביל להערכה שלילית. ״אני לא שווה כלום״, ״ברור שאין לי חברים, אני כזה אידיוט״, ״אני מכוער״ וכדומה. כל מה שהביישן עושה או אומר, הוא בודק שוב ושוב כדי לגלות פגמים.
הניתוח הזה עלול לגרום נזק רב לדימוי העצמי שלך. במקום להפנות את האנרגיה שלך כלפי חוץ ולעשות, אתה מבזבז אותה על לחשוב. אולי זו הסיבה לכך שהרבה ביישנים נתפסים כבלתי שאפתנים ובאנשים ש״לא מנסים להגיע לשום דבר״. בתוך תוכם הם נמרצים, אבל כלפי חוץ הם שקטים וצייתנים. גם כשהם עם אנשים, מוחם טרוד כל הזמן.
״איך אוכל לגרום להם לחבב אותי?״.
״מדוע הם לא מחבבים אותי?״.
״האם הם מחבבים אותי?״.
אין ספק שהביישן יסכים עם רוב ההיגדים הבאים:
״אני מקדיש תשומת לב רבה לאופן שאני מציג את עצמי לאנשים״.
״אני מוטרד מהשאלה אם אני עושה רושם טוב או לא״.
״מדאיגים אותי הדברים שאנשים אומרים עלי או חושבים עלי״.
״אני מודע מאוד ללבושי ולהופעת,״.
כשאדם טרוד מדי בשאלה איך אחרים שופטים אותו, ביצועיו הופכים מסורבלים וזה מצידו משפיע על הדרך שאחרים יעריכו אותו.
יאיר, סטודנט, סיים את שירותו הצבאי לפני כמה חודשים. הוא נוטה להסתגר בבית, ולפעמים הולך למסיבות או סתם יוצא, פשוט משום שחבריו מתעקשים שיבוא איתם. באחד המפגשים האלה גילו הנוכחים התעניינות בכך שהוא לומד ספרות אנגלית. עוד לפני שהבין מה קורה, מצא עצמו קורא קטע מסונטה של שקספיר. כשהתבונן סביבו, ראה שכמה בנות, וגם חלק מחבריו, מחייכים. מאחר שהיה במבוכה, מילמל תירוץ כלשהו ומיהר לשירותים, להתחבא עד שיתאושש. זה לא היה אופייני ליאיר להיות כל כך פתוח עם אנשים, ולכן פירש לא נכון את תגובתם של חבריו. הוא היה משוכנע שהם לועגים לו. בסופו של דבר אזר אומץ והצטרף לחבריו, אך לא השתתף בשיחה וישב בשקט. הוא היה בטוח שכך אנשים ישכחו מה קרה.
אלא שברגע שישב כך, מרוחק במקצת מחבריו, התקרבו אליו שתיים מהבנות והתיישבו לידו. ״קראת נהדר!״, אמרה אחת מהן. יאיר הכריח את עצמו לחייך, למרות שלא היה בטוח שהיא מדברת בכנות. אחרי זמן מה הוא השתכנע שהן באמת התרשמו ממנו. שלושתם ישבו יחד ופיטפטו. בדרך הביתה חשב יאיר שבסך הכל זה היה ערב נהדר. היה ברור לו שטוב עשה שנלחם בצורך שלו להתחבא ולא ״ערק״. זאת היתה טעות מצידו להעריך את עצמו באופן שלילי. למזלו, הבנות עזרו לו להבין עד כמה שגה בפירוש חיוכיהן. בעתיד לא יזדרז כל כך יאיר ״לקטול״ את עצמו.
